שוטף+30 זה לא 30 יום.

איך זה נספר באמת

"שוטף" הוא סוף החודש שבו הוצאה החשבונית. ה-30 מתחילים משם.

דוגמה: חשבונית שהוצאה ב-3 במרץ. השוטף הוא 31 במרץ. ועוד 30 יום — 30 באפריל.

מהוצאת החשבונית ועד התשלום עברו 58 יום. לא 30.

ובשוטף+60, אותה חשבונית תשולם ב-30 במאי. כמעט שלושה חודשים.

למה זה משנה

ההוצאות שלך לא עובדות בשוטף+30. שכר דירה יוצא ב-1 בחודש, ספקים רוצים את שלהם, וביטוח לאומי לא ממתין.

עסק שכל לקוחותיו בשוטף+60 צריך להחזיק כרית מזומן של חודשיים־שלושה רק כדי לעמוד בקצב. זה לא כישלון ניהולי, זה מבנה.

הדבר החשוב הוא לדעת את זה מראש ולתמחר בהתאם — ולא לגלות את זה בחודש הרביעי.

מה החוק אומר

חוק מוסר תשלומים מסדיר מועדי תשלום בעסקאות מסוימות, ובעיקר בהתקשרויות עם גופים ציבוריים ובין עוסקים.

בגדול, כשלא סוכם אחרת, החוק קובע מועד ברירת מחדל, ובמקרים רבים הוא קצר משוטף+60 שרבים מניחים שהוא הסטנדרט.

החוק גם מאפשר ריבית פיגורים על איחור. בפועל מעטים מפעילים אותו מול לקוח שרוצים לשמור.

זה תחום עם פרטים ויוצאי דופן. לעסקה גדולה שווה לשאול עורך דין ולא להסתמך על מאמר.

מה לסכם לפני שמתחילים

• מועד תשלום מדויק. "שוטף+30" ולא "בסוף החודש".
• מקדמה. שליש בפרויקטים ארוכים הוא נורמה בישראל.
• מה נחשב "נמסר". הרגע שממנו הספירה מתחילה.
• למי שולחים. שם ומייל של מי שמטפל בתשלומים, לא כתובת כללית.
• מה קורה באיחור. אפילו משפט אחד מספיק.

כל אלה נכנסים להצעת המחיר. הצעה שנחתמה היא גם הסכם התשלום.

משפט אחד ששווה כסף

"התשלום שוטף+30 ממועד המסירה. מקדמה של שליש בהתחלה."

שתי שורות בהצעת מחיר, שמונעות את רוב השיחות הלא נעימות שיבואו אחר כך.

שאלות ותשובות

להמשיך מכאן