סולם הגבייה.

ארבעה שלבים

יום +1 — תזכורת עניינית. לא התנצלות, לא כעס. "החשבונית מתאריך X הגיעה למועד. מצורפת שוב לנוחות."

שבוע — שיחה קצרה. מטרתה אחת: לברר אם יש בעיה או רק תור. השיחה גם מוציאה את החשבונית מהערמה.

שבועיים — פנייה רשמית בכתב. עם תאריך יעד מפורש ועם ציון הצעד הבא.

אחרי זה — עצירה. הפסקת עבודה שוטפת, או העברה לטיפול. זה לא איום; זה מה שנאמר מראש שיקרה.

מה עובד בניסוח

עובדות ותאריכים, לא רגשות. "שוטף+30 מיום 1.9, כלומר 1.10" חזק יותר מ"עבר הרבה זמן".

ולהישאר מנומס גם בשלב השלישי. הלקוח הזה אולי ישלם, ואולי גם ימליץ. גבייה היא תהליך, לא ויכוח.

מה מונע את זה מלקרות בכלל

תנאי תשלום כתובים בהצעה, לא בעל פה.

מקדמה בפרויקטים ארוכים.

ורשימה אחת שבה רואים מי חייב וממתי. בלי הרשימה הזו השלב הראשון קורה באיחור של שבועיים, וכל הסולם מתחיל מאוחר.

שאלות ותשובות

להמשיך מכאן