רוב ה״לא״ שקיבלתי מעולם לא נאמרו. פשוט לא חזרתי.

למה לא חוזרים

לא מעצלנות. משתי סיבות אמיתיות.

הראשונה: אין מקום שאומר למי לחזור. ההצעות יושבות במייל היוצא, ומייל יוצא זה לא רשימה.

השנייה, והיא החזקה יותר: חזרה מרגישה כמו הצקה. אבל זה תלוי לגמרי במה שנאמר. ״רק מוודא שקיבלת״ אכן מרגיש כמו הצקה. ״התפנה לי מקום בשבוע הבא, רלוונטי?״ זו ידיעה.

התאריך נקבע כששולחים, לא אחר כך

זו הנקודה היחידה שבאמת משנה. ברגע ששולחים הצעה, לקבוע מיד מתי לחזור אליה.

לא ״בעוד שבוע״ בראש. תאריך רשום, עם שם הלקוח לידו. אם הלקוח עונה קודם — נהדר, מוחקים. אם לא, יש מי שמזכיר.

מה להגיד כשחוזרים

לא לשאול אם קראו. זה מבקש מהצד השני להתנצל.

כן להביא משהו חדש: מועד שהתפנה, פריט נוסף שרלוונטי, או עדכון קצר במחיר אם באמת השתנה.

ואם אחרי שתי חזרות אין תשובה — לסגור את זה ברשימה. ״לא עכשיו״ זו תשובה לגיטימית, וההצעה הפתוחה לנצח היא רק רעש ברשימה.

להמשיך מכאן