שבעה מקורות התראה, ואף אחד לא דחוף.

ההבדל שמשנה הכול

הודעה מספרת משהו. התראה דורשת החלטה.

״מישהו הגיב״ היא הודעה. ״חוב של 8,400 ₪ עבר 60 יום״ היא התראה.

מערכות מתייחסות לשתיהן אותו דבר, ולכן השנייה נקברת מתחת לראשונה.

איך נוצר עיוורון

לא בבת אחת. בהדרגה.

בשבוע הראשון פותחים כל אחת. בחודש השני מסננים בעין. בחודש השלישי מבטלים את הצליל. בחצי השנה כבר לא פותחים.

ואז מגיעה אחת שהייתה חשובה — והיא נראית בדיוק כמו כל השאר.

מה בונה מקום אחד שכדאי לפתוח

שהוא קצר. רשימה שתמיד ארוכה מפסיקים לקרוא.

שהוא ממוין לפי דחיפות אמיתית — כמה זמן משהו ממתין, לא מתי הוא נוצר.

ושהוא מתרוקן. מקום שאפשר לסיים בו את היום בלי פריטים פתוחים הוא מקום שחוזרים אליו מחר.

להמשיך מכאן