"רק עוד דבר קטן אחד."

איפה זה מתחיל

בבקשה קטנה שקל לומר עליה כן, ובצדק — היא באמת קטנה.

הבעיה היא שהבקשה השנייה מודדת את עצמה מול הראשונה. אם הקטנה הראשונה נכנסה בחינם, גם השנייה אמורה.

המשפט שעוצר

לא "זה לא כלול". זה נשמע קטנוני.

עדיף: "אפשר. זה מוסיף בערך שעתיים — להוסיף לחשבון של החודש או לדחות את המסירה בשלושה ימים?"

זה לא סירוב. זה הצגת עלות, והיא כמעט תמיד מתקבלת — כי הלקוח פשוט לא חשב על זה.

ומה שמחזיק את זה

תיעוד בזמן אמת. לא זיכרון.

כל בקשה שנאמרת בשיחה נרשמת כמשימה עם תאריך. בסוף החודש הרשימה היא התשובה לשאלה "מה השתנה", ואין מה להתווכח עליו.

להמשיך מכאן