עברית היא לא תרגום. היא כיוון.

ארבעה מקומות שבהם זה נשבר

שדה מעורב. שם בעברית ומספר טלפון באותה שורה. בלי טיפול נכון המספר קופץ לצד הלא נכון, ולפעמים הסיפרה הראשונה מופיעה בסוף.

מיון. מיון אלפביתי שנעשה לפי קוד התו ולא לפי סדר האלפבית העברי מייצר רשימה שנראית אקראית.

חיפוש. ״דוד כהן״ ו״דָּוִד כהן״ הם אותו אדם. חיפוש שלא יודע את זה יוצר שני כרטיסים לאותו לקוח.

כסף. ₪ לפני המספר או אחריו — נשמע זניח, עד שמסתכלים על עמודה שלמה והעין לא מוצאת את הסכומים.

ולמה זה נוגע לזמן

כל אחד מהדברים האלה עולה שניות. הבעיה היא שהם קורים עשרות פעמים ביום.

שם שלא נמצא בחיפוש גורם להקלדה מחדש. כרטיס כפול גורם לחוב שרשום על אחד מהם ולא על השני. ובסוף החודש מישהו מחפש למה המספרים לא מסתדרים.

להמשיך מכאן